אצל ר' ישראל נג'ארה, הדוד הנודד הוא האל  והלב המתייסר הוא הוא לב האדם או השכינה ממש. מוטיב הלילה והאור המופיע בשירים בהקשרים רבים מטאפוריים ומיסטיים, ומקבל יחד עם זאת ממד נוסף מביצוע הטקסט: שירה בלילה ובאשמורת הבקר.  קיימת רציפות בין מעמד זה של האור והלילה בטקסט ובביצוע המוזיקאלי של הטקסט בשירת ר' ישראל נג'ארה והקשריה הביצועיים. ההתעוררות היא נושא מרכזי בטקסט והיא גם חותרת להתממש כמציאות ריטואלית שכוונתה ליקיצה. יקיצה המייצגת ומובילה להתעוררות מיסטית תוך כדי מיזוג סמלי וריטואלי את גלות היחיד וגלות הקולקטיב.

במסגרת הפרויקט הנוכחי אני מדגישה בשלב זה של העבודה את השירים בלחניהם שאצל יהודי עיראק ואת הסינתזה המוזיקאלית של טורקיה-עיראק. סינתיזות מוזיקאליות מעין אלה היו נשמת אפה של תרבות המזרח ברחבי האימפריה העות'מאנית. מחקר עמוק ועבודה לטווח ארוך עדיין נערכת בתחום איתור הלחנים הטורקיים.