בן שלו (הארץ 2006) - היונה המריאה, הפרעוש זימר

 פיוטים בפסטיבל העוד: הנגינה הנהדרת של נגני אנסמבל היונה הצליחה במידת מה לגשר על המרחק בין הצופים לפיוטים העתיקים; האורחים מאיר בנאי וברי סחרוף תרמו את שלהם
בתחילת המופע אמר הפייטן יהודה עובדיה פתיה שהוא לא רגיל להופיע כשפניו מופנות אל הקהל; בדרך כלל הוא שר בבתי כנסת, שם הוא עומד בגבו אל ציבור המתפללים. המיקום שלו על הבמה בהופעה ביום חמישי הדגיש את העובדה הזאת. בניגוד למקובל ברוב סוגי הקונצרטים, שבהם הסולן עומד בקדמת הבמה, קרוב ככל האפשר אל הקהל, פתיה שר מעמדה אחורית, יותר קרוב לירכתי הבמה מאשר לחזית שלה. מדוע? אולי משום שלמרות השירה המרשימה שלו, הזרקור לא הופנה אליו באופן אישי אלא אל התרבות שהוא ואנסמבל היונה מבקשים להחיות - אל הפיוט (או "האוצר", כפי שקראה לו המשוררת והחוקרת חביבה פדיה, העורכת והמנחה של המופע).
בדברי הקישור שלה הדגישה פדיה את האלמנטים הרוחניים והמיסטיים של הפיוט, את היותו "הגילוי הפנימי של החבוי", כדבריה. בשביל מאזין שבא להופעה כמעט בלי להכיר את העולם העשיר והמגוון של הפיוט, זה היה חומר למתקדמים, שלא היה נגיש בהעדרה של היכרות אינטימית עם הטקסטים והמנגינות. אבל מהמוסיקה עצמה אפשר היה ליהנות ולהתפעל גם מעמדה של ריחוק מסוים. למעשה, יופיה של המוסיקה הצליח לצמצם במידת מה את המרחק.